נכשלתי ובגדול

נכשלתי ובגדול

אני מוכן למלחמה אבל חפץ בשלום… (פרופ' ישראל אומן)

כל מה שרציתי היה להסביר להם למה אני חושבת שהכי נכון ללכת בדרך הזו! לא מבינה למה זה לא עבד? למה הם לא הקשיבו לי?

זה לא שצעקתי או משהו כזה. הם אפילו לא שמעו אותי, הם רק ראו אותי מקלידה… הם רק קראו את מה שרציתי לומר להם. כנראה שלא הייתי צריכה לדבר איתם דרך הוואטס אפ!

אנחנו חיים בעולם טכנולוגי, הוא חוסך לנו זמן, משאבים יקרים ובהרבה פעמים מונע לנו סיטואציות בינאישיות שהיינו מעדיפים להתחמק מהן. כלומר,  קונפליקטים! אחד הדברים שהכי צריך להיזהר מהם, הם הכלים האלו בעת קונפליקט- מייל, וואטס אפ וכו'

לכן אנחנו תמיד נשאף לדבר פנים מול פנים שנוצר קונפליקט. אחרת באופן מובהק בחרנו בגישת הימנעות מהקונפליקט וזה לא באמת יקדם אותנו לפיתרון.

בואו נדבר רגע על תיאוריית ועד הבית או יותר נכון על הקבוצות שלנו בוואטס אפ. אם הייתי פותחת לכם את קבוצת ועד הבית שלי בוואטס אפ הייתם מבינים למה בחרתי דווקא בשם הזה.

התיאוריה עוסקת בכך שלכולנו יש מטרה אחת משותפת כמו לכל הדיירים, לוודא שהבניין יהיה מטופח, נקי ונעים לכולם. הדרך להשגת המטרה המשותפת היא כבר סיפור אחר. כל דייר חושב שניתן להשיג את המטרה באופן שונה ואז מתחיל הקונפליקט. הדייר מהקומה הראשונה חושב שניתן להוזיל עלויות ועדיין להשיג את המטרה, הדייר מהקומה החמישית חושב שצריך להוסיף עוד סכום קטן על מנת שיוכלו לשמור על בניין מטופח ואיכות חיים נעימה לכל הדיירים. ואז דיירי שאר הדיירים משאר הקומות מצטרפים לדייר מקומה ראשונה או חמישית. ויש כאלו שחשבו על דרך שונה בכלל משל הקומה החמישית והראשונה. אם נמפה את הקונפליקט פה:

יש לנו 2 מטרות אישיות שאמורות להוביל למטרה אחת משותפת של כולם.- לאיזה מחנה נצטרף? את מי נעדיף? אולי כדאי שנימנע מהקונפליקט וניתן לאחרים להכריע. מה שבטוח שבישיבת הדיירים הבאה יהיו הרבה צעקות.

סקר בינלאומי שערכה באחרונה חברת הייעוץ בלנצ'ארד מעלה, כי אי-מתן תשומת לב ראויה למבנה האישיותי של חברי הצוות לא רק מחבל בהשגת המטרה, אלא גם באיכויות העבודה של כל אחד מחברי הצוות.

בארגונים הדבר אינו שונה, רק שבמקום 5 קומות עם 5 משפחות יש לנו הרבה יותר עובדים ולכל אחד מהם מטרה אישית. מעבר לכך, אם נהיה כנים, לא כולם באמת מעוניינים לקדם את המטרה/ החזון של הארגון ולהוביל אותו קדימה. חלקם מעוניינים ללכת הביתה מוקדם ולקצר את היום, חלקם מעוניינים לבקש שכר גבוה יותר, חלקם מעוניינים בעבודה רק כדי שתהיה להם שורה מרשימה בקורות החיים. המטרה אינה משותפת ולכל אחד מטרה אישית משלו. החוכמה לדעת כיצד אנחנו מכוונים את המטרה האישית של כל אחד מהעובדים לצורך קידום המטרה והחזון הארגוני.

אם תשאלו מנהלים איזה חלק הם הכי אוהבים בעבודה שלהם, אני בטוחה שאף אחד לא יענה "ניהול קונפליקטים" , "טיפול בהתנגדויות",   הפיתוי להתעלם מהקונפליקט ולקוות שייפתר מעצמו הוא גדול אך יכול להזיק הרבה יותר. אחרי הכל אנשים נעלבים, רגשות עולים- ממש לא פרודוקטיבי או כיף, אבל זה משהו שכדאי להימנע ממנו בכל מחיר?

ומההיבט הכלכלי- ד"ר חיים שפירא- מרצה לתורת המשחקים וקבלת החלטות מוסיף ואומר שברגע שאנחנו נותנים אמון באנשים ומשתפים פעולה זה נכון לנו מבחינה אסטרטגית וכלכלית, לא רק מוסרית.

אולי נקרא ליועץ הארגוני? או שניתן לתת העלאת שכר לזה שדוחף קדימה את הצוות לעבר הגשמת חזון/ מטרת הארגון? או לחילופין לתת לזה שרוצה ללכת הביתה את המשימות שניתן לבצע במהירות וביעילות- סדנאות לניהול קונפליקטים והתמודדות עם אתגרים.

Call Now Button
WhatsApp chat